החלטה בתיק מ"ת 8997-03-11

מונחת בפני בקשה למעצר הנאשם, עד תום ההליכים נגדו, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם נאדל זאיט (להלן: " המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של חבלה בכונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין").

בהתאם לנטען בכתב האישום, ביום 22.2.11 בסמוך לשעה 14:00, נסע המשיב ברכב בו נהג חברו לואי עמאש (להלן: " לואי") והשניים עברו במהירות ליד ביתו של שכנם סארי עמאש (להלן: " המתלונן 1"). כנטען, המתלונן 1, פנה ללואי ושאלו מדוע הוא נוהג במהירות ליד ביתם, ובתגובה יצא המשיב מהרכב כשהוא מצויד בסכין, ניגש אל המתלונן 1 ודקר אותו באמצעות הסכין בחזה שלו. בהמשך, ולנוכח צעקותיו של המתלונן 1, יצא בנו, נביל עמאש (להלן:" המתלונן 2") מהבית וניגש לעזור לאביו. אז דקר המשיב את המתלונן 2 בבטנו.

כתוצאה מהמעשים, נגרם למתלונן 1 חתך בחזה שהצריך תפירה והוא אושפז ליממה בבית החולים. למתלונן 2 נגרם חור בפריטונאום ופסציה בבטן ימנית עליונה ונקב בדופן המעי הדק, והוא אושפז למשך שישה ימים.

המבקשת מפנה לעיקרי טיעון שהגישה בעניינו של המשיב, בו היא טוענת לקיומם של ראיות לכאורה, מהם הודעות המתלוננים, הודעת עדת ראיה לאירוע שהינו בתו של המתלונן 1, וכן כי המשיב קושר עצמו לאירוע. בהתייחסות המבקשת לטענות ב"כ המשיב, היא מבהירה כי אכן ישנן סתירות בחלק מהעדויות כך גם עולה כי המשיב נפצע בראשו, עם זאת אין באלו לסתור העובדה כי המשיב הוא זה שדקר המתלוננים. עוד היא מבהירה כי חרף העובדה כי בדוחו"ת הרפואיים שעת הגעת המתלוננים נרשמה כשעה מאוחרת, דבר לשגישת ב"כ המשיב מצביע על כך כי המתלוננים נדקרו על ידי אדם אחר, ברם בדוח הפעולה המסומן א', ניתן לראות כי מוקדנית בית החולים מדווחת על הגעתם של המתלוננים והמשיב במרווח זמן קצר, מכאן כי טענת ההגנה לפיה מישהו אחר דקר המתלוננים אינה נתמכת בפער הזמנים בין הגעת המשיב להגעת המתלוננים. לגישת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת מסוכנות, בהתחשב בשימוש שנעשה בנשק קר, וכן "ביד הקלה" לאותו שימוש, עת שהסיבה שבגינה התפתח הריב הינה פעוטה. בנוסף כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בהתחשב בעובדה כי המתלוננים והעדים הם בני כפר אחד, ושכניו של המשיב. כך גם לגישתה אין לראות בחלופה המוצעת כחלופה ראויה, בהתחשב בעובדה כי אמו של המשיב ואשר מוצעת לפקח על המשיב מסרה עדות בעייתית ואינה ראויה לפקח על המשיב, וכך גם אחיו של המשיב אינו ראוי לפקח על המשיב, בהתחשב בעובדה כי מסר הודעה משטרתית וסביר שיגיש עדות בבית המשפט. לנוכח האמור לגישת המבקשת יש מקום למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

לגישת ב"כ המשיב, אין ראיות לכאורה, לייחוס המעשים למשיב. לגישתו קיימות סתירות רבות ומהותיות בהודעות המתלוננים שיש בהם לסתור את דבריהם ולשלול גרסתם מהיסוד. כך הוא מפנה לגרסאות השונות של המתלוננים. על אלו יש להוסיף גרסת המשיב לפיה, הייתה קטטה, בה המתלונן 1 ו 2, הכו אותו במוט בראשו ולאחר מכן הוא פונה לבית חולים. רק לאחר זאת, התפתחה קטטה נוספת, שבמהלכה שברו המתלוננים את רכבו של לואי, חברו של המשיב. בעקבות כך המתלוננים נדקרו, על ידי אדם שאינו ידוע. על כן, לגישת ב"כ המשיב, אין ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב. מעבר לאלו, ב"כ המשיב עותר לשחרור מרשו לחלופת מעצר בבקה אלג'רביה, בפיקוחם של 4 מפקחים, עת שאמו ואחיו של המשיב יקחו חלק בפיקוח, ב"כ המשיב, מבהיר כי אין לראות באם כמפקחת בעייתית לנוכח הודעתה המשטרתית, אשר לטעמו עולה בקנה אחד עם עדות המשיב ויתר ההודעות. כך גם כי אחיו של המשיב הינו מורה בבית הספר, שאך הוביל את אחיו לבית החולים ומכאן כי אין בעובדה להעדתו הפוטנציאלית בבית המשפט להקים חשש לתיאום גרסאות.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר סקירת כלל הראיות בעניינו של המשיב, ועל אף גרסתו של המשיב, לפיה הוא לא דקר את המתלוננים, הגעתי ליד מסקנה כי מתקיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב.

המשיב, בהודעותיו טען כי במהלך דרכו לנקודת איסוף העובדים במרכז הכפר, חסם אותו המתלונן 1, כשמוט ברזל בידו, ולאחר דין ודברים בין משיב למתלונן 1, הכה המתלונן 1 את המשיב בראשו באמצעות מוט הברזל ופצעו. המשיב שלל מכל וכל את טענת המתלוננים לפיה הוא זה שדקרם, ומסר שאינו יודע איך המתלוננים נדקרו. הוא הניח כי תלונת המתלוננים, באה על מנת למנוע מהמשיב, להגיש תלונה על המתלונן 1 בעקבות המכה שקיבל המשיב בראשו באמצעות מוט הברזל [ראו הודעותיו מסומנות 4].

דברים דומים מסרה ארוסתו של המשיב, סובחיה עמאש ואמו של המשיב. ואולם מהודעותיהם של המשיב ושל לואי, לא עולה כי ארוסת המשיב ואמו היו עמם בדרכם לעבודה. נוכחותם בזירת האירוע, עת התגרה, מוטלת בספק.

לחיזוק טענתו של המשיב, מפנה בא כוחו, לדו"ח הרפואי בעניינם של המעורבים. שם מצויין כי המשיב התקבל בביה"ח בשעה 14:41 [דו"ח רפואי מסומן יט]. בעוד בדו"ח הרפואי של המתלונן 1 מצויין כי הוא התקבל בביה"ח בשעה 16:29 [דו"ח רפואי מסומן מח], ובדו"ח הרפואי של המתלונן 2 מצויין כי הוא התקבל לביה"ח בשעה 15:39 [ראו דו"ח מסומן עו]. דברים אלו יש בהם להצביע לגישת ב"כ המשיב כי לא המשיב, הוא זה שדקר את המתלוננים אלא אדם אחר, וזאת בעקבות קטטה נוספת שהתפתחה במקום, עת שהמשיב עצמו היה בביה"ח.

ואולם בדו"ח הרפואי של המתלונן 2, מצויין כי הוא נדקר לפני כשעה משעת רישום הדו"ח, דבר העולה בקנה אחד עם הזמון המשוער לאירוע. וכן יש להוסיף כי בהתאם לדו"ח פעולה של המשטרה [מסומן א], המוקד הרפואי הודיע על הגעתם של המשיב והמתלונן 1 למיון ביה"ח בסביבות השעה 14:47. ובהמשך מודיעה על הגעתו של המתלונן 2 בשעה 14:57, דבר שיש בו להקהות מטענת ב"כ המשיב, לפיו היו שתי קטטות במקום, עת שהמתלוננים נדקרו על-ידי אדם אחר, כאשר המשיב עצמו היה כבר בבית החולים.

עם זאת, יש בשלב הגעת המתלוננים לבית החולים, להצביע לכאורה כי המתלונן 1 והמתלונן 2 לא הגיעו לביה"ח באותו זמן, כך גם כי לא הובלו יחדיו לביה"ח, ומכאן כי עולה אפשרות סבירה לפיה המתלוננים לא נדקרו באותו זמן ובאותו מקום. יש אף מקום להניח כי לא נדקרו על ידי אותו אדם. סביר יותר להניח כי המדובר בקטטה גדולה, עם משתתפים רבים יותר, מאשר המתואר בכתב האישום.

ב"כ המשיב מפנה לסתירות הקיימות בהודעות המתלוננים. בהודעה הראשונה מסר המתלונן 1 כי הוא ישב בחצר הבית עם בנו ואשתו, עת שהמשיב ולואי נסעו ברכב במהירות. לאחר שהוא העיר להם, הם יצאו מהרכב והמשיב דקר אותו ולאחר מכן דקר את בנו. בהודעתו השנייה, טען המתלונן 1 כי הוא ישב בחצר ביתו עם אשתו, בהמשך המשיב שלף סכין ודקר אותו, ולאחר מכן ולמשמע צעקות האב, ירד המתלונן 2 מביתו בקומה 2 לבניין, על מנת לעזור לאביו, ואז המשיב דקר גם אותו [הודעותיו מסומנות 3].

סתירות דומות עולות גם מהודעתו של המתלונן 2. בהודעתו הראשונה הוא טוען כי המשיב ולואי נסעו ברכבם במהירות, ולאחר שהעירו להם, לואי החל לקלל ובהמשך יצא המשיב מהאוטו ודקר את המתלונן 1. זאת עקב כך רצה המתלונן 2 לעזור לאביו ולהרימו. אז המשיב דקר גם אותו. לעומת זאת בהודעתו השנייה הוא מוסר כי לאחר שלואי והמשיב יצאו מהרכב הוא נכנס לבית להכין קפה,  שמע צעקות אביו וכישצא ובא לעזור לאביו, המשיב דקר גם אותו [הודעותיו מסומנות 14].

קיומן של סתירות אלו מתווסף להודעותיהם של אחרים שהיו עדים לאירוע. כך בהודעתה של נעמאת עמאש, אשת המתלונן 1, עולה כי היא ראתה את לואי והמשיב נוסעים במהירות ברכב, ומשכך, ובהתחשב בעובדה כי הינה חולת סכרת, היא נפלה מהכיסא והתעלפה. רק לאחר שהלכה לבית החולים היא ראתה את בנה ובעלה פצועים [הודעותיה מסומן 7]. בעוד בהודעתו מוחמד הלב, הוא מוסר כי "הודע לו כי חמתו אינה מרגישה טוב", ומשכך הוא הלך לעזור לה ומצא אותה מעולפת [ראו הודעה 6א].

עם זאת הודעות אלו מעלות ספק באשר להשתלשלות גרסת המתלוננים לפיה הם נדקרו בחצר ביתם, עת שאשתו נפלה מהכיסא והתעלפה. ראשית, גרסת נעמאת אינה סבירה, לפיה היא התעלפה אך מעצם העובדה כי לואי נסע ברכב במהירות. סביר יותר להניח כי טרם שהתעלפה קרה אירוע שיש בטיבו להביא להתרגשות שבעטיה נעמאת התעלפה. שנית, הודע למוחמד לב שנעמאת התעלפה והיא לא מרגישה טוב. ברם, לא הודע לו כי המתלוננים נדקרו. זאת על אף שלגרסתם של המתלוננים הדברים אירעו באותו מקום ובאותו זמן, דבר שיש בו להעלות תהיות באשר לגרסת המתלוננים.

כמו כן יש לתת הדעת לגרסתו הראשונה של מוחמד הלב [מסומן 6] לפיה כשהגיע למקום האירוע, המתלוננים היו שם, והוא לא מסר בהודעתו כי הם היו דקורים. אמנם הוא הסביר זאת שהחוקר לא הבין אותו כי הוא אינו דובר עברית ברמה טובה והבהיר כי המתלוננים לא היו בחצר עת הוא פינה את נעמאת. ברם יש להודעתו זו משקל, בייחוד לנוכח הודעתו השנייה עת נמסר לו רק שנעמאת לא מרגישה הטוב, וזאת ללא ציון העובדה כי המתלוננים נדקרו.